האם קוביד 19 יכול להשפיע שוב על אנשים מרפאים?

חולה משוחרר כפי שנרפא לאחר בדיקת נגיף שלילי. ימים לאחר מכן, בדיקה חדשה מראה: הנגיף נמצא שם. איך זה יכול להיות? ההסבר הוא ככל הנראה פשוט - ואין סיבה לדאגה

כמה פעמים היו דיווחים מאסיה על חולי קורונה בודדים ששוחררו מבית החולים כשהם מחלימים ונבדקו חיוביים לנגיף כעבור כמה ימים. לאחרונה הייתה הודעה מטעם הרשות להגנת המחלות בדרום קוריאה KCDC על 91 מקרים כאלה. האם אלו שנפגעו חסינים ונפצעו מיד שוב? או שמא הפתוגן, כמו נגיפי הרפס, למשל, חזר לאחר תקופת מנוחה?

תופעה בשלב הריקבון של המחלה

גם אם הוודאות האולטימטיבית עדיין חסרה עקב היעדר מחקרים גדולים: סביר מאוד שתופעה אחרת ולא מזיקה לחלוטין היא הגורם העיקרי להתלקחות לכאורה. "ככל שהמחלה מתפוגגת, כמויות הנגיף הנותרות לעיתים מעל ולעתים מתחת לגבול הזיהוי של בדיקת ה- PCR", מסבירות מלאני ברינקמן מהאוניברסיטה הטכנית בבראונשוויג ופרידמן וובר מאוניברסיטת גיסן בהצהרה משותפת. "בשלב זה הבדיקה עובדת בצורה אקראית יותר."

הפרשת וירוסים בספוגיות גרון, הפרשות ריאות, דגימות צואה מתשעה חולים: בעת ההחלמה ההפרשה לרוב נופלת מגבול הזיהוי (קו מקווקו).

© טבע com

הווירולוג הברלינאי כריסטיאן דרוסטן מה- Charité מדגיש גם כי ניתן לזהות את הפתוגן לפעמים, במיוחד בסוף המחלה, ולא כמה ימים בין לבין. "הנגיף היה שם כל הזמן, אבל הבדיקה לא תמיד יכולה לתפוס את זה," אמר בפודקאסט NDR.

משל דג הזהב בבריכת השכשוך

דרוסטן משתמש בתמונה תלת מימדית כדי להמחיש זאת: דג זהב בבריכת שכשוך. אם מישהו מכוסה עיניים לוקח ממנו דגימה עם דלי, היה דג זהב - כתמונה לחלקיק הנגיף - בו ולפעמים לא. בסוף המחלה העומס הנגיפי הוא נמוך בלבד, ולכן בהשוואה יש פחות ופחות דגי זהב במיכל.

זה מגדיל את הסבירות שבדיקה תצא שלילית - למרות שיש עדיין חומר ויראלי אצל המטופל. במיוחד בדגימות ספוגיות מהגרון, זה לא מפתיע, מסביר דרוסטן בפודקאסט NDR. ניתן היה לגלות את הנגיף בבירור בהפרשות ריאות ובצואה זמן רב יותר - ולפחות בחלק מהמקרים נבדקו ספוגיות גרון ראשונות ובהמשך הפרשות ריאה (הפרשות שיעול) או צואה בחולים שהוזכרו.

"זה ההסבר שלי לתופעה הזו," אמר דרוסטן. לדברי ברינקמן וובר, התלקחות מסוימת של הנגיף יכולה למלא תפקיד גם במקרים בודדים. ברינקמן מדגיש כי אין דבר כזה חביון - הסתרת הנגיף בתאי הגוף והפעלתו מחדש במקרה של מתח, למשל - כמו שקורה בנגיפי הרפס. תהליך האיחור הוא מסובך ביותר, וירוסי ההרפס היו משכללים זאת רק במיליוני שנים של התפתחות משותפת עם בני אדם.

זיהום ישיר לא סביר

מומחים רואים שאי אפשר לשלול לחלוטין זיהום חדש ישיר, אך מאוד לא סביר. בחולים שנבדקו עד כה, נוגדנים כנגד Sars-CoV-2 התגלו בדרך כלל בדם כ -10 עד 14 יום לאחר הופעת הסימפטומים, אשר באופן עקרוני אמורים להגן על אנשים שהוחלמו מהדבקה חוזרת במשך זמן מה לפחות. כמה טוב וכמה זמן? "אף אחד לא יכול לבצע הערכה בטוחה כרגע", מסבירים ברינקמן וובר.

אך מה המשמעות של סיכון ההדבקה אם מי שהחלים נושא את הנגיף מספר ימים? הנקודה החשובה ביותר: בדיקות ה- PCR המשמשות בכל רחבי העולם לא מראות בשום פנים כי הנגיפים פעילים. ברינקמן וובר מסבירים כי הם עובדים גם על שאריות שנותרו, מכיוון שהם רק הוכיחו את נוכחותה של המולקולה הגנטית RNA. זה לא מאפשר לדעת אם חומר הנגיף שהתגלה עדיין מדבק או לא.

לאחר ההחלמה, ככל הנראה אין סיכון לזיהום

על פי מצב הידע הנוכחי, סביר להניח כי חומר הנגיף שאותר לאחר ההתאוששות אינו מדבק לאחרים, ככל הנראה מדובר בעיקר בחומר מת, המופרש, מסביר דרוסטן. היו כבר ניתוחים ראשוניים על כך. "מעולם לא הצלחנו לבודד נגיף זיהומי."